החלטה בתיק בש"פ 8765/12

           בקשה להארכת מעצר שנייה של המשיבים 6-4 בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

1.        ביום 18.12.2011 הוגש כנגד המשיבים ונאשם נוסף (להלן: הנאשם הנוסף) כתב אישום בת"פ 31359-12-11 לבית המשפט המחוזי בחיפה. ביום 2.1.2012 הוגש כתב אישום מתוקן, אליו צורף המשיב 6. כתב האישום המתוקן כולל שישה אישומים ומייחס לששת המשיבים, כל אחד לפי חלקו, עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ועבירות סמים. עובדות כתב האישום הרלוונטיות לענייננו תוארו בהחלטתה של כב' השופטת א' חיות מיום 30.9.2012, אשר דנה בבקשת הארכת המעצר הראשונה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים (בש"פ 6527/12). לכן, אעמוד על הדברים אך בתמצית שבתמצית.

           לפי עובדות כתב האישום, פעלו סוכן משטרתי סמוי וכן שוטר סמוי (להלן: הסוכן והשוטר) בשליחות משטרת ישראל, לרכישת סמים מהמשיבים. מהאישום הראשון, השני והשלישי עולה, כי המשיבים 2-1 מכרו לסוכן ולשוטר מאות כדורי סם מסוג אקסטזי, ו- 29.78 גרם של סם מסוכן מסוג קוקאין. לפי האישום הרביעי, שהוא האישום העיקרי הצריך לענייננו, המשיבים 1, 3, 4, 5, ו-6 פעלו יחד למכור לסוכן סמים מסוכנים, ותיאמו מפגש במהלכו דובר על עסקה במסגרתה ירכוש מהם הסוכן טבליות סם מסוכן מסוג MDMA, תוך שהמשיב 4 ציין כי באפשרותו למכור מאות אלפי טבליות מסוג זה. במהלך העסקה נמכרו שלוש דוגמאות של טבליות אקסטזי, ולאחריהן, 1,491 טבליות המכילות סם זה. לפי האישום החמישי, המשיבים 3 ו-4 פעלו יחד למכירת 1,497 טבליות סם מסוג MDMA. לבסוף, לפי האישום השישי, המשיב 6 מכר לסוכן ולשוטר 35.94 גרם של סם מסוכן מסוג קוקאין.

           כתב האישום מייחס אפוא לכל אחד מהמשיבים עבירות של קשירת קשר לפשע, סחר בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא כדין ושלא לצריכה עצמית.

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום המקורי ביום 18.12.2011, הגישה המבקשת בקשה למעצרם של המשיבים 5-1 עד תום ההליכים, לאחר הגשת האישום המתוקן ביום 6.1.2012 ביקשה אף את מעצרו של המשיב 6 עד תום ההליכים. ביום 11.1.2012 ניתנה הסכמתם של המשיבים 2 ו-4 למעצרם עד תום ההליכים, וביום 23.1.2012 הורה בית המשפט המחוזי (השופט ר' שפירא) על מעצרם של המשיבים 5 ו-6 עד תום ההליכים. להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 25.1.2012 ניתנה הסכמתו של המשיב 1 למעצר עד תום ההליכים; וביום 1.2.2012 הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב 3 עד תום ההליכים.

           לאחר שפקעו תשעת חודשי המעצר עד תום ההליכים, עתרה המבקשת לבית משפט זה להארכת מעצרם של המשיבים ושל הנאשם הנוסף בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. המשיבים 2-1 נתנו את הסכמתם להארכת המעצר הראשונה, ומעצרם הוארך בהסכמה. בהחלטתה מיום 30.9.2012, הורתה השופטת א' חיות על הארכת מעצרם של המשיבים 3, 4, ו-6 בתשעים ימים, על שחרורו של הנאשם הנוסף לחלופת מעצר, ועל הגשת תסקיר שירות מבחן מעודכן לבית המשפט המחוזי בחיפה בעניינו של המשיב 5 (בש"פ 6527/12 החלטה מיום 5.9.2012).

           לאחר ששירות המבחן נמנע מלהמליץ על שחרורו של המשיב 5 לחלופת מעצר, הורה בית המשפט המחוזי על המשך מעצרו של המשיב 5, תוך שציין כי באפשרותו של המשיב 5 להציע חלופות מעצר נוספות שייבחנו. ביום 18.11.20012 הגיש בא כוח המשיב 5 הצעה לחלופת מעצר חדשה, ובית המשפט הורה לשירות המבחן לערוך תסקיר משלים לבחינת החלופה. בהחלטתו מיום 3.12.2012 דחה בית המשפט המחוזי גם את החלופה החדשה שהוצעה על ידי המשיב 5.

3.        אשר להליכים בתיק העיקרי: ביום 9.1.2012 הוקרא כתב האישום, אולם המשיבים לא השיבו לו מאחר שלטענתם טרם קיבלו את מלוא חומר החקירה וטרם הוצאה תעודת חיסיון. ביום 13.2.2012 כפרו המשיבים 1, 3, 5, ו-6 בעובדות כתב האישום וביום 3.4.2012 כפר אף המשיב 4 בעובדות כתב האישום. תעודת החיסיון הוגשה רק ביום 16.4.2012, ובשל עיכוב במסירת חומרי החקירה, החל משפטם של המשיבים רק ביום 22.5.2012, ובחודש יוני שאחריו התקיימו שלושה מועדי הוכחות בהם נשמעו שני עדי תביעה. ביום 17.6.2012 נעתר בית המשפט לבקשת הצדדים לדחיית הדיונים בתיק על מנת לאפשר לצדדים לנהל משא ומתן מחוץ לכותלי בית המשפט, אולם ביום 25.7.2012 הודיעו הצדדים כי המשא ומתן עלה על שרטון. בהמשך, נקבעו חמישה מועדי הוכחות נוספים במהלך החודשים ינואר-מרץ 2013. עקב צאתו של כב' השופט א' טובי לשבתון, נדחתה בקשתה של המבקשת להקדים את מועדי ההוכחות שבתיק. מכאן הבקשה שלפני.

4.        המבקשת טוענת כי המעשים המיוחסים למשיבים, סחר בכמות גדולה של סמים מסוכנים, תוך תכנון מוקדם, תחכום וביצוע בקבוצה, מעידים על המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהם. מסוכנתם של המשיבים נלמדת גם מעברם הפלילי המכביד ועל כך יש להוסיף כי העונש הכבד הצפוי להם מקים חשש להימלטות מפני הדין.

           אשר להתקדמות ההליכים בתיק העיקרי, הביעה המבקשת את הערכתה כי בתקופת ההארכה המבוקשת תחול התקדמות מספקת בפרשת התביעה.

5.        איני רואה טעם לחזור ולהידרש מבראשית לרציונלים שבבסיס סעיף 62 לחוק המעצרים, ואומר בתמצית כי בסופו של דבר, על בית המשפט לאזן בין האינטרסים הנוגדים של חזקת החפות והזכות לחירות של הנאשם מול מידת המסוכנות הנשקפת ממנו אם ישוחרר. במסגרת איזון זה, בית המשפט שם נגד עיניו את השיקולים הבאים: קצב התנהלות המשפט והגורמים להימשכות ההליך; המסוכנות הנשקפת מהנאשם לציבור בכלל ולקורבנותיו בפרט; החשש מפני הימלטות הנאשם; והחשש מפני שיבוש הליכי המשפט.

6.        תחזית ההתקדמות בתיק זה אינה מלבבת, בלשון המעטה. מתוך 75 עדים נשמעו שני עדים בלבד, ועדותם של הסוכן והשוטר, שהם העדים המרכזיים בתיק, טרם נשמעה. בהתחשב בכך שנקבעו רק חמישה מועדי הוכחות במהלך החודשים ינואר-מרץ 2013, ובהתחשב בכך שמדובר במספר נאשמים, ספק אם שמיעת עדותם של שני עדים אלה תסתיים במועדי ההוכחות שנקבעו. זאת, אף מבלי להזכיר את עדי התביעה הנוספים (גם בהנחה כי הצדדים יגיעו להסכמה שתייתר שמיעת רוב העדים), ועדות הנאשמים ועדי ההגנה מטעמם. הנה כי כן, ניצבים אנו בפתחה של הארכה השנייה, כאשר ברור כבר בשלב זה כי תידרשנה הארכות נוספות. לכך יש ליתן משקל במכלול השיקולים הצריכים במסגרת איזון האינטרסים הנוגדים (ראו החלטותי בבש"פ 4449/12 מדינת ישראל נ' אלקינייב (לא פורסם, 26.6.2012); בש"פ 4363/12 מדינת ישראל נ' אבו-נאסר (לא פורסם, 12.6.2012)). אי הארכת מעצר, מקום בו ברור כי תידרשנה הארכות נוספות לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, חוסכת משאבים שיפוטיים ומקלה על סד הזמנים בו נתון בית המשפט המחוזי.

           לכך יש להוסיף כי העיכוב בשמיעת התיק אינו נופל לפתחם של המשיבים, וכפי שעולה מהחלטתה הנ"ל של השופטת א' חיות, העיכוב נגרם בעיקר בעטיה של המבקשת ולכך יש לצרף נסיבות אובייקטיביות כמו יציאתו של השופט הדן בתיק לשבתון.

7.        כל אלה שיקולים המטים את הכף לכיוון שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר.

           מול שיקולים אלה, על בית המשפט לבחון את מידת המסוכנות הנשקפת מהמשיבים בהתחשב באופי העבירה, בנסיבות ביצוע העבירה, בחלקו של כל אחד מהמשיבים בכתב האישום ובעברו הפלילי.

           לטעמי, ניתן להבחין בין המשיבים השונים. חלקו של המשיב 5 בכתב האישום קטן יותר מזה של האחרים וכבר בהחלטתה של השופטת חיות נקבע כי יש לבחון האפשרות לשחררו לחלופת מעצר. לא כך לגבי המשיבים 4 ו-6. המשיב 4 התבטא בפני הסוכן כי יש באפשרותו להשיג עבורו אלפי כדורי אקסטזי והמשיב 6 היה מעורב הן בעסקת האקסטזי, והן בהספקת 35 גרם הירואין לסוכן ולשוטר. מכתב האישום ניתן ללמוד כי המשיבים 4 ו-6 עוסקים בסחר בסמים כמשלח יד, ומכאן המסוכנות האינהרנטית הנשקפת מהם. לכך יש להוסיף את עברם הפלילי המכביד של המשיבים 4 ו-6. המשיב 4 ריצה בעבר עונשי מאסר בגין עבירות אלימות, הפרעה ותקיפת שוטר במילוי תפקידו ועבירות סמים (אם כי עבירות הסמים האחרונות בהן הורשע בוצעו בשנת 1994); והמשיב 6 הורשע בתקיפת שוטר, איומים, עבירות סמים, גניבת רכב ועוד, וריצה אף הוא עונשי מאסר.

           על רקע זה, אני סבור כי אין בחלוף הזמן, כשלעצמו, כדי להסיט בשלב זה את נקודת האיזון לעבר שחרורם של המשיבים 4 ו-6.

8.        לא כך לגבי המשיב 5 אשר עדיין לא שוחרר לחלופת מעצר, למרות שמאז החלטתה של השופטת א' חיות חלפו כבר כשלושה חודשים.

           כאמור, כב' השופט שפירא דחה בהחלטתו מיום 3.12.2012 את החלופה שהוצעה על ידי המשיב 5. כעת, מאחר שבהארכה שניה עסקינן, ובהתחשב שהמפקחים שהוצעו נמצאו מהימנים על שירות המבחן, אזי למרות שהחלופה שהוצעה בכפר ג'דידה-מכר אינה חלופה אופטימלית, אני מורה על שחרורו של המשיב 5 לחלופת המעצר הנ"ל בתנאי מעצר בית מלא ובהתקיים התנאים הבאים: